יום שבת, 27 ביוני 2015

27.6.15 אגם ג'נבה

יום נוסף במדינה הקסומה.
היום "הבטיחו" לנו יום גשום... אז אחרי שראינו שהאיזור היחיד ללא גשם זה בג'נבה החלטנו לנסוע לאיזור אגם ג'נבה. שעה וחצי נסיעה לקצה המזרחי.
נזכרנו בטירה מהממת מימי הבנים שנמצאת באגם וכיוונו את גברת וויז לטירה שאטו דה שילון.
קצת התברברות במונטרו איך אפשר בלי? והגענו. חנינו ליד הטירה ונכנסנו ("רק 30 פרנק לכולם).
הסתובבנו בטירה בכל נקודות העיניין וכל החדרים, כולל מרתפי עינויים, שירותים חדרים, אולמות אירועים וצריחים עם ונוף מהמם לאגם.















משם נסענו לקאזינו ..... שם בתוך הקאזינו יש איזור הנצחה לפרדי מרקורי וללהקה קווין. מרקורי בחר במונטרו כבית וכמקום של אולפן ההקלטות שלו.
מאוד נחמד.... בייחוד לחובבי הלהקה שבשבילם זה מעין מקדש.






משם עשינו סיבוב קצר בטיילת והתלבטנו האם להמשיך בנסיעה של שעה + נוספת לקצה השני של האגם לג'נבה או לחזור... החלטנו לנסוע מעט לצד האגם ולחזור לאוטוסטרדה לאינטרלאקן.





 מפה הוויז כבר אחראית לגורלנו... הסיעה אותנו קרוב למטה הראשי של נסטלה שגרם לדרור להתרגשות (משהו שאנחנו לא נבין..  קטעים מהעבודה) ואחרי הנסטלה כשהגענו למסקנה שהעיירות נחמדות אבל יסמין ישנה אז כדאי לנצל את המומנטום ולנסוע שעה וחצי בלי לשעשע אותה אז ביקשנו מגברת וויז שתחזיר אותנו לאוטוסטרדה... מכאן נכנסנו לכביש הזוי במיוחד ויפה במיוחד... ממש בטעות!
הכביש הצר (דו כיווני אבל מתאים למכונית אחת) עבר בהתחלה בעיירה מקסימה והתפתל ועלה במעלה ההר בין טרסות מדהימות של גפנים לנוף מדהים ומיוחד על האגם! כולם היו מרוצים ... בייחוד מהתגובות ההיסטריות של הנהגת (אני ☺) לתלילות של הכביש ולמעבר הצר. כשעצרנו לתצפית המרהיבה דרור החליף אותי בכמה מאות מטרים האחרונים לפני התקף הלב שלי וכשחזרנו לאזור נורמאלי שוב דרור נח קצת מנהיגה.




באיזור האגם המזרחי בדרך לאינטרלאקן נסענו מהצד הצפוני של האגם ולא דרך האוטוסטרדה... שוב נופים קסומים וטירה יפיפיה שרק דרור הלך להתסכל (ולצלם :-) ) כי יסמין ישנה באוטו.




ממש קרוב למנור פארם שם אנחנו ישנים יש את הקטע היפה ביותר בכביש שבו נוסעים על הצוק ועוברים במנהרות חצובות לצערי אין איפה לעצור בדרך אז הזיכרונות ישארו אצלי.
במנור פארם הכנתי ארוחת ערב טעימה במיוחד יסמין הסתובבה לה על הדשא ובגן המשחקים והלכנו להאכיל ברבורים בשאריות... קצת התקיפו את דרור אבל זו היתה חויה מסעירה ומצחיקה, אין ספק שנחזור עליה בימים הקרובים.









26.6.15 סוסטן וארהשלוכט

אחרי ארוחת בוקר, יצאנו לדרך... ידענו בגדול מה רוצים לעשות אבל בדרך שינינו תוכניות.
בהתחלה נסענו לאינטרלאקן, רק להוציא כסף.... אבל ביום יפה כזה כשנפרש לפנינו היונגפראו לא יכולנו שלא לעצור ולהצטלם כולנו.
השקפנו על גולשי האויר, יסמין רואה אותם וקוראת בקול וואוו ואאוווו.








התחלנו בנסיעה לכיוון הקניון ארה שלוכט... בדרך מפלים מכל עבר אז דרור נכנס לכיוון אחד המפלים וכך מצאנו את עצמנו חוצים מסלולי המראה ונחיתה בשדה תעופה צבאי .
קצת צילומים, גם של חווית שדה התעופה והמשכנו בדרך, מכל עבר מפלים מרשימים כאילו ההרים נוזלים... ולא פלא הטמפרטורה מטפסת מעל ה-20 מעלות כבר בבוקר.





כבר בדרך החלטנו שנתחיל במעבר הרים כי מזג האויר נראה מעולה ואחה"צ נלך לקניון... שהוא בדרך חזרה לאינטרלאקן.
מעבר ההרים אליו החלטנו לנסוע הוא מעבר סוסטן בגובה 2,200 מטר.
התחלנו להתפתל בכבישים היפיפים, הרים מושלגים מולנו ומאחורינו נחלים זורמים ומפלים מכל עבר... ממש יפה.







קריאות ההתפעלות הולכות ומתגברות ככל שעולים בגובה... ובייחוד כשמגיעים לשלוגיות.





















יוצאים מהאוטו לתצפיות וצילומים ולבסוף הגענו לנקודת המעבר..  גם כאן נעים מאוד, 16 מעלות. לא ממש צריך מעיל... אבל כבר הבאנו אז הילדים קצת התעטפו. בכל זאת הגענו למעבר מושלג...










בתצפית מלמעלה ראינו כביש שנכנס ליד אגם ודרור רצה לבדוק איך מגיעים לשם.
נסענו לכיוון הסתבר שזה כביש פרטי עולה להכנס 4 יורו/פרנק שוויצרי... משתלם ביותר!
עצרנו בקצה השביל וטיילנו בנוף מדהים בין ההרים המושלגים וחצינו נחלים... מושלם.























חזרנו לאוטו במטרה אולי לאכול צהרים מאוחרים, או בכל זאת להכנס לקניון הארהשלוכט. יהונתן היחיד שהיה רעב השביע את הרעב שלו בשאריות מארוחת הבוקר, יסמין אכלה בננה ולא היתה רעבה... בגלל המחירים המטורפים של אוכל במסעדות הוחלט שנאכל בקראוון שלנו.
עצרנו בכל זאת לטיול בארהשלוכט היפיפה, הטעות שלנו שהיא לא בהכרח טעות היא שהלכנו עם עגלה מהכניסה עם המדרגות. אבל הדרך יותר מרשימה מהכיוון ממנו הגענו. ככה הקטע היפה ביותר נשאר לסוף.
הקניון מאוד מרשים וזרימה חזקה של מים מחרישה אוזנים, חלק מהדרך צריך ללכת במנהרה חצובה וכל הדרך הולכים על גשר עץ מעל המים.
היינו כבר עייפים ויסמין היתה חסרת סבלנות אבל הטבע עדיין עושה לנו את זה!













את הדרך חזרה לאינטרלאקן עשינו מהצד השני של האגם וירדנו קצת להצטלם כמובן, וצפינו בסירת קיטור חמודה.




משם הלכתי לעשות קניות בסופר לימים הקרובים בידיעה שלאכול במסעדות זה לא אופציה! הילדים ודרור הלכו בכל זאת למקדונלד (הכי יקר בעולם שאכלנו בו עד עכשיו) אני הסתובבתי והתבלבלתי לי בסופר.
המחירים פה יקרים בטירוף יחסית לגרמניה בכלל, ואפילו יחסית לארץ... מזעזע!
חזרנו לקראוון, מיד המשכנו עם הכביסות בזמן שהילדים לקחו את יסמין לאגם ולשחק במגרש המשחקים... ונגמר לו עוד יום.