עד איטליה... וחזרה 29.6.15

יום מופרע מבית היוצר של משפחת לסט!
קמנו בבוקר מוקדם במיוחד... יהונתן שקצת משתעל העיר את כולם.
אז החלטנו (החלטה משותפת עם דחיפה חזקה מכיוון יהונתן) שננסה להגיע לאיטליה ולמעבר הרים בדרך סט גוטארד.
התחלנו בנסיעה של שלוש שעות לכיוון אגם קומו דרך המנהרה המאוד ארוכה (17 קילומטר... אבל מי סופר?) מתחת למעבר ההרים גוטארד.
הגענו לקומו בסביבות 12:30-13:00 והשמחה רבה... זה הטיול בו עברנו הכי הרבה מדינות בטיול אחד... והכי חשוב לילדים, הרגשנו טיפה איטליה.
אז הגענו לעיר העתיקה של קומו הסתובבנו בפיאצות ואכלנו פסטה ופיצה ליד הקתדרלה המקומית, לאחר מכן אפילו אכלנו גלידה (ג'לטו) אמיתית וטעימה מאוד וצעדנו קצת בטיילת של האגם.

שלוש שעות באיטליה וחוזרים לשוויץ שהנופים בה ללא ספק (לפחות בעינים שלי) הכי מהממים ויפים שיש.
התברברנו קצת ברחובות הצרים לארוך האגם וחזרנו בנסיעה צפונה לכיוון מעבר ההרים סן גוטרד.
שוב הנופים המוכרים של ההרים המושלגים, עמקים ירוקים והפעם גם פרות עם פעמונים... הכביש עשוי טוב ופחות מרגישים את מעבר ההרים.

אבל, בשביל לחזור לאינטרלאקן ולא בכבישים מהירים צריך לעבור שוב במעברי הרים פורקה וגרימזל.
העליה לפורקה מהצד שאליו לא הגענו בפעם הקודמת ממש מפחידה... מדי פעם הכבישים הופכים להיות צרים עם ואדיות מפחידים ומאיימים...
בדרך מפלים שוצפים של הפשרות שלגים שעכשיו הם נמסים בקצב מוגבר בגלל גל החום שפוקד את האיזור.
כמעט ולא עצרנו בדרך רק כשראינו כבשים חמודות שעברו בכביש וכשנתקלנו בנברן שמזכיר שפן סלע/בונה מספר פעמים.
הגענו שוב בשמונה בערב לאינטרלאקן... מרוצים אך עייפים.

לאחר ארוחת הערב הופתענו בשקיעה מהממת וחזינו בכיפת היונגפראו הופכת לורודה...אחרי כל היום הזה עכשיו רק צריך להבין איך יסמין הולכת לישון...